מן הגולה הדוויה

החיים בתרגום סימולטני לקטאלנית


10 תגובות

מדוע חשוב לישון בצהריים, או, איך קרה שאני שוב עושה רילוקיישן?

ימים רבים שאיני ישנה עוד בצהריים. איני מורידה עוד  את התריסים, איני מביטה בכלבה בעיניים רצחניות פן תנבח בתשעים הדקות הקרובות, איני מתכרבלת בפוך תוך השמעת קולות של טייקון על סף תספורת. איני נמה עוד בין אחת לשתיים וחצי בצהריים. מזה ימים שאני מבכה את אובדן השלאפשטונדה.  היאך הבאתי על עצמי  במו שנ"צי מחיקה, אידוי, איפוס של הסיכוי לחוות שוב את הפינוק המוחלט הזה. הכיצד?

להמשיך לקרוא


15 תגובות

איך כמעט נהייתי אחות סיעודית ולמה התחרטתי

"אמא, קר לי, כואבות לי הברכיים, נראה לי שיש לי חום"

"לא. אין סיכוי. את ממש עייפה. לכי לישון קצת".

"אמא, כואבת לי הבטן וקר לי"

"היית כבר בשירותים?"

"אמא, האוזן כואבת לי"

"כואבת או מגרדת? ותחשוב טוב לפני שאתה עונה כי יש הבדל בין כואבת למגרדת!"

הכי רציתי להיות פלורנס נייטינגל כשאהיה גדולה. ממש שקלתי ברצינות להיות אחות בבית חולים. בלי היסטריה בבקשה. רגע לפני שאתם מוכרים את המניות שלכם ב"שיבא-תל השומר בע"מ", חשוב לי להגיד שהתחרטתי וגם להשבע שלעולם לא אצפה עוד בסדרות בריטיות בשחור-לבן. הן מעוותות לך את תפיסת המציאות.   להמשיך לקרוא


16 תגובות

נצורים

מתישהוא הערב יאיר יחזור מארבעה ימי שמש בתל אביב. למען הדורות הבאים ובשם התיעוד ההיסטורי הנה רשומה מהבוקר האחרון: משוריינים בצד הדרך עוד לא הרגו אף אחד.

להמשיך לקרוא


19 תגובות

OH, MY GOD: החיים לצדה של מְתקשרת*

אמא, את יודעת ששבע שנים לא ישנתי?

לא, למה לא ישנת?

כי עזרתי לאלוהים להקים את העולם. היינו מאוד עסוקים. לא נחנו לרגע. 

תיעוד של שיחה אמיתית שהתנהלה אצלנו בבית. אחר כך לכי תגידי לה לא כשהיא רוצה לצפות בטלויזיה כדי לנוח.

להמשיך לקרוא

אכן, המון זמן לא כתבתי דבר.

השארת תגובה

אכן, המון זמן לא כתבתי דבר.

מכה על חטא. עם זאת, לזכותי יש לומר כי ילדיי היו חולים, היו לנו אורחים והיה פה חופש של כמעט ארבעה שבועות מבית הספר. איך לומר זאת בעדינות: לא היו לי חיים. ברם, ברגעים אלו ממש נכתב פוסט חדש, שיעסוק קצת בניו אייג', קצת בהורות ואפילו, הפתעה-הפתעה, בחוסר אונים. בקיצור, יש למה לחכות. ובינתיים: תמונה של שלג. למה שרק אני אשתעמם מהלבן הזה לבדי.


4 תגובות

אור לגויים ונצנצים לעמלקים

בימים האחרונים מגיעים אלינו מכאן ומשם קולות מרי ונהי על שום שלא זו בלבד שחגגנו את חגם של המשוקצים כריסט-מס, אלא אף העלנו תמונות מן החינגה לאתר הרשת המכונה"ספר-פנים". ובכן, חברות וחברים, מלעיזות ומכורכמים,  לא מיני ולא מקצתי; לא המרנו את דתנו, לא אנוסי אנדורה אנו ולאו כי אין אנו מחווים תנועת צלב במסתרי מחשכים. כל פרשיית הכריסטמס ניעורה על שום שהנוהים אחרי ישו מנצרת מֵקדמים,  מזה עידן ועידנים,  תרבות שעיקרה נוצצים, נצנצים ומחזיקים בתיאולוגיה מרתקת שאחד משיאיה הוא הרגע בו נדלקים אורות צבעוניים מהבהבים.

להמשיך לקרוא


6 תגובות

Automatic For The People

דברים שאשא בטקס קבלת פרס נובל לשלום, בשנת 2013.

הוד מעלתך, גבירתי הנשיאה, חברי פרלמנט ושגרירים, עמיתיי הזוכים, אורחים נכבדים, חברות וחברים, שותפותיי ושותפיי לדרך,  גבירותיי ורבותיי. אני עומדת פה לפניכם בשעה שאתם מעניקים לי את הפרס החשוב הזה ואין עמי אלא ענוותי וצניעותי.

לא גדוּלה הביאה אותי הלום, אלא לקות, נכות וקושי. אני מודה לכם על שהענקתם  מקום למאבק החברתי הצודק שהובלתי והבנתם כי בעוד שעל פני הגלובוס כולו חלות תמורות אקלימיות, פוליטיות-גיאוגרפיות ואנרגטיות אדירות  אין להפנות את המבט הנורבגי תכול העיניים מאלו המחוללות מהפכות-זוטא. הפיכות קטנות נדמות לראשונה כחסרות משמעות אמיתית, אולם, למעשה, בכוחן להניע דרמות שאת סופן לא ניתן לשער. לעיתים קרובות מבקשים ממני מוקירי זכרי, קרובים ורחוקים לשמוע כיצד נוצר המהלך שהובלתי, על כן, לראשונה, אני מבקשת לספק את הבסיס הביוגרפי שהוביל אותי לרגע הזה ולהשמיע את קולן של הסובלים והסובלות מאותה לקות שאין לה שם – מן המוגבלות, שטרם הוגדרה דיה.

להמשיך לקרוא