מן הגולה הדוויה

החיים בתרגום סימולטני לקטאלנית

נצורים

16 תגובות

מתישהוא הערב יאיר יחזור מארבעה ימי שמש בתל אביב. למען הדורות הבאים ובשם התיעוד ההיסטורי הנה רשומה מהבוקר האחרון: משוריינים בצד הדרך עוד לא הרגו אף אחד.

6:30 –  מתעוררת. ככה נראית החצר שלנו.  בערך מטר שלג ירד בלילה. יש לי המון סידורים היום. אופטימית.  מתלבשת טוב ומעירה את הילדים.

12

בתמונה: דגל שחור. סכנת טביעה.

8:30 – מלבישה על הגלגלים הקדמיים של האוטו כיסויים מיוחדים נגד החלקה. אופטימית. ממש.

8:33  -פותחת את דלת  החניה. מגלה  משטח שלג בגובה  מטר וברוחב ואורך של שניים וחצי מטרים. קטן עליי. אופטימית.

8:35 – לוקחת את את השלג הרחב והכבד ומפלסת שביל אלגנטי שיאפשר לי להוציא את האוטו ברוורס. חוטפת מהאת מכה בברך שכנראה תגרום לי להיות נכה לצמיתות. אופטימית. קטן עליי; מאוד מרוצה מעצמי.

8:44 – הילדים  חגורים באוטו ובאופטימיות אנחנו יוצאים לגן.

8:45 – האוטו יוצא מהחניה. האוטו נתקע לרוחב הכביש. לא לקחתי בחשבון את עניין הסיבוב. בזכותי אין עכשיו  דרך לצאת מהרחוב. מאפשרת לשכנים שלי ללמוד פיסת היסטוריה יהודית: זוכרים את המצור על ירושלים? אז כזה רק בלי חוביזה.

8:48 – מנסה רוורס וקדימה, רוורס וקדימה, אבל למרות ה 4 על 4 אנחנו מחופרים לגמרי בשלג. כיסויים מיוחדים נגד החלקה עלאק.

9:00 – מוציאה את הילדים מהאוטו. מכניסה אותם הביתה.  עלמה: "אז לא הולכים לגן?!" מאז ומעולם הייתה חדת קליטה.

9:02 – מנסה לחפור קצת שלג מסביב לגלגלים. האוטו לא זז במילימטר.

9:05  – קופצת על שכן שמפנה את השלג בחניה שלו ומבקשת עזרה.

9:06  – השכן, למרות שניכר עליו שהיה מעדיף להתקלח בנפט עם תנינים לפני שהוא מכניס את הראש שלו לצרות שלי, מסכים לעזור. חופרים יחד.

9:10 – שכן נוסף שמעוניין לצאת לעבודת יומו עובר בכביש ומבין שכדי לפרוץ את המצור אין לו ברירה אלא לעזור. כולנו עובדים יחד בדרך  בורמה.

9:20 – האוטו תקוע. מגיע עוד שכן.

9:25 – שלושתם דוחפים ומפלסים, אני מתניעה. הם שואלים אם אני רוצה להסתובב או להכנס לחניה חזרה. פחחח. איזה להסתובב. אתם לא נורמלים.

9:33 – האוטו בחניה בחזרה.

עלמה: "אז לא הולכים לגן?!"

אני: "לא"

עלמה: "יש!"

9:50 – מוציאה מהפריזר שניצלים לארוחת צהריים של שני ילדים.

כי שלג על עירי היה צפוי מדי…
מודעות פרסומת

16 מחשבות על “נצורים

  1. נקרעתי מצחוק!!! למרות שזו בטח לא התגובה שציפית לה.

  2. אופטימיות. זה מה שהחזיק אותנו

  3. משוריין עם מדליות מפלס את דרכו אלייך ברגע זה ממש.

  4. ראשית – גם אם היתה שמש בתל אביב (ולא ממש היתה) לא הרגשתי אותה – הייתי בישיבות מבוקר עד לילה.
    ושנית – לפחות תתני לי קרדיט על הכנת השניצלים טרם הנסיעה:)
    גיבורה כבר אמרנו – ?

  5. גדול 🙂 ממש מצחיק, אם כי אני בטוחה שזה בכלל לא היה מצחיק באותו רגע….

  6. הרגת אותי!!! לא הפסקתי לצחוק כל הפוסט. אני אגב עדיין מחכה שהמשטרה (שלא לומר- הפוליציי) תבוא אלי בעקבות עבריינות החניונים שלי

  7. מעולה. חשבת על זה שהצלחת בלי בעיה להוציא את השניצלים מהפריזר שלהם אבל לא את האוטו מהפריזר שלו? מציע שבפעם הבאה שיורד שלג פשוט תחליפי. שימי את השניצלים בחניה ואת האוטו בפריזר. משאיר לך לעבד לבד את הפרטים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s