נצורים

7 בפברואר 2013 מאת יעל 16 תגובות

מתישהוא הערב יאיר יחזור מארבעה ימי שמש בתל אביב. למען הדורות הבאים ובשם התיעוד ההיסטורי הנה רשומה מהבוקר האחרון: משוריינים בצד הדרך עוד לא הרגו אף אחד.

6:30 –  מתעוררת. ככה נראית החצר שלנו.  בערך מטר שלג ירד בלילה. יש לי המון סידורים היום. אופטימית.  מתלבשת טוב ומעירה את הילדים.

בתמונה: דגל שחור. סכנת טביעה.

8:30 – מלבישה על הגלגלים הקדמיים של האוטו כיסויים מיוחדים נגד החלקה. אופטימית. ממש.

8:33  -פותחת את דלת  החניה. מגלה  משטח שלג בגובה  מטר וברוחב ואורך של שניים וחצי מטרים. קטן עליי. אופטימית.

8:35 – לוקחת את את השלג הרחב והכבד ומפלסת שביל אלגנטי שיאפשר לי להוציא את האוטו ברוורס. חוטפת מהאת מכה בברך שכנראה תגרום לי להיות נכה לצמיתות. אופטימית. קטן עליי; מאוד מרוצה מעצמי.

8:44 – הילדים  חגורים באוטו ובאופטימיות אנחנו יוצאים לגן.

8:45 – האוטו יוצא מהחניה. האוטו נתקע לרוחב הכביש. לא לקחתי בחשבון את עניין הסיבוב. בזכותי אין עכשיו  דרך לצאת מהרחוב. מאפשרת לשכנים שלי ללמוד פיסת היסטוריה יהודית: זוכרים את המצור על ירושלים? אז כזה רק בלי חוביזה.

8:48 – מנסה רוורס וקדימה, רוורס וקדימה, אבל למרות ה 4 על 4 אנחנו מחופרים לגמרי בשלג. כיסויים מיוחדים נגד החלקה עלאק.

9:00 – מוציאה את הילדים מהאוטו. מכניסה אותם הביתה.  עלמה: "אז לא הולכים לגן?!" מאז ומעולם הייתה חדת קליטה.

9:02 – מנסה לחפור קצת שלג מסביב לגלגלים. האוטו לא זז במילימטר.

9:05  – קופצת על שכן שמפנה את השלג בחניה שלו ומבקשת עזרה.

9:06  – השכן, למרות שניכר עליו שהיה מעדיף להתקלח בנפט עם תנינים לפני שהוא מכניס את הראש שלו לצרות שלי, מסכים לעזור. חופרים יחד.

9:10 – שכן נוסף שמעוניין לצאת לעבודת יומו עובר בכביש ומבין שכדי לפרוץ את המצור אין לו ברירה אלא לעזור. כולנו עובדים יחד בדרך  בורמה.

9:20 – האוטו תקוע. מגיע עוד שכן.

9:25 – שלושתם דוחפים ומפלסים, אני מתניעה. הם שואלים אם אני רוצה להסתובב או להכנס לחניה חזרה. פחחח. איזה להסתובב. אתם לא נורמלים.

9:33 – האוטו בחניה בחזרה.

עלמה: "אז לא הולכים לגן?!"

אני: "לא"

עלמה: "יש!"

9:50 – מוציאה מהפריזר שניצלים לארוחת צהריים של שני ילדים.

כי שלג על עירי היה צפוי מדי…