מן הגולה הדוויה

החיים בתרגום סימולטני לקטאלנית


15 תגובות

איך כמעט נהייתי אחות סיעודית ולמה התחרטתי

"אמא, קר לי, כואבות לי הברכיים, נראה לי שיש לי חום"

"לא. אין סיכוי. את ממש עייפה. לכי לישון קצת".

"אמא, כואבת לי הבטן וקר לי"

"היית כבר בשירותים?"

"אמא, האוזן כואבת לי"

"כואבת או מגרדת? ותחשוב טוב לפני שאתה עונה כי יש הבדל בין כואבת למגרדת!"

הכי רציתי להיות פלורנס נייטינגל כשאהיה גדולה. ממש שקלתי ברצינות להיות אחות בבית חולים. בלי היסטריה בבקשה. רגע לפני שאתם מוכרים את המניות שלכם ב"שיבא-תל השומר בע"מ", חשוב לי להגיד שהתחרטתי וגם להשבע שלעולם לא אצפה עוד בסדרות בריטיות בשחור-לבן. הן מעוותות לך את תפיסת המציאות.   להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת


16 תגובות

נצורים

מתישהוא הערב יאיר יחזור מארבעה ימי שמש בתל אביב. למען הדורות הבאים ובשם התיעוד ההיסטורי הנה רשומה מהבוקר האחרון: משוריינים בצד הדרך עוד לא הרגו אף אחד.

להמשיך לקרוא


4 תגובות

אור לגויים ונצנצים לעמלקים

בימים האחרונים מגיעים אלינו מכאן ומשם קולות מרי ונהי על שום שלא זו בלבד שחגגנו את חגם של המשוקצים כריסט-מס, אלא אף העלנו תמונות מן החינגה לאתר הרשת המכונה"ספר-פנים". ובכן, חברות וחברים, מלעיזות ומכורכמים,  לא מיני ולא מקצתי; לא המרנו את דתנו, לא אנוסי אנדורה אנו ולאו כי אין אנו מחווים תנועת צלב במסתרי מחשכים. כל פרשיית הכריסטמס ניעורה על שום שהנוהים אחרי ישו מנצרת מֵקדמים,  מזה עידן ועידנים,  תרבות שעיקרה נוצצים, נצנצים ומחזיקים בתיאולוגיה מרתקת שאחד משיאיה הוא הרגע בו נדלקים אורות צבעוניים מהבהבים.

להמשיך לקרוא


4 תגובות

מתברר שהיא גם יודעת לשתוק, או – כוחה של ציונות הדממה.

עלמה, בכורתי, בת הרבע-לחמש, התחילה לדבר בגיל חצי שנה. אני לא אומרת את זה כדי להתרברב ביכולותיה של הילדה, אלא כדי להבהיר שמאז במשך 4 שנים, למעט אי אלו שעות שהיא הקדישה לשינה, היא לא הפסיקה לדבר.

כל מנגנון הפעילות שלה מבוסס על היכולת להניע את שרירי הפה ולהוציא קולות, נהירים בדרך כלל, תוך כדי. היא מדברת בכל רגע נתון. גם כשהיא לבד, הקול שלה שם, מסביר, מספר, שואל ועונה. מדובר במחזה מרהיב. את מי שפוגש אותה בפעם הראשונה זה מצחיק ומפתיע;  כל הזמן יש לה משהו להגיד וכל הזמן זה דחוף. ממש דחוף. למי שחי איתה זו עשויה להיות, איך לומר, חוויה די קיצונית, לפרקים.

להמשיך לקרוא